אלה קינן גורמת לנו לחשוב במונחים של מותגים, וג'ריידי תוהה האם, איפה, ובאיזה מובן חמאס הוא דווקא מותג לא כל כך מוצלח, רמז: אצל הערבים, שהרי מבינים עניין, וגם נותן דעתו על הולנד, גרמניה, שבדיה, פולין, אירלנד צרפת ואוקראינה, ובאופן כללי התזוזה ימינה בפוליטיקה באירופה, שגורמת לנו לתהות מה סוד ההמשיכה לפלסטינים דווקא בשמאל.

מדוע מלחמת תיגריי לא מעניינת, כיצד צבע עור משחק תפקיד אצל גזענים מערביים ולא מערביים, ומה ההבדל בין מחנה הפליטים ג'נין לבין סתם עוד שכונה בעיר?

למה יותר קשה להאמין, שיש קואליציה של 16 מדינות מול המורדים החות'ים בתימן או שגבר יכול להיות בהריון - וכיצד יש להבין את המצור על עזה לאור הונאות בכרטיסי אשראי, יבוא מוצרי יוקרה ואימונים של אנשי החמאס באיראן?