אריאל קרלינסקי מתארח אצלנו ומסתבר שכמעט ויכולנו להיות ניו-זילנד, שהנשיא טראמפ עשה דווקא צעד מאוד נכון - אבל מיד חזר בו, שלוקח לממשלות לא מעט זמן להבין שאם בן-אדם מת - אז הוא כבר לא איתנו, שהקורונה היא משבר לא-מומצא אבל יש משברים שדווקא כן מומצאים, ושיורם לס הוא חוצפן גדול יותר אפילו מיורם לס.

מה עם הרוסים? מה עם הברזילאים? איך זה שאפילו פוטין לא מצליח למשמע את הלמ"ס שלו, ואיך זה שגם בניו-זילנד אנשים הם לא כבשים? ובעיקר, איך זה שסטודנט לתואר שני בעברית עושה משהו שאף ממשלה משום מה לא עשתה?